עוגיות שיבולת שועל עם תפוחים טבעוניות

בתור ילדה היינו נוסעים כל שנה לעשות את יום כיפור בנהריה, איפה שכל המשפחה של אמא שלי גרה. אני לא זוכרת בדיוק אם ישנו אצל סבתא ז"ל או אצל אחת הדודות שלי, והאמת שזה לא בדיוק היה משנה, כי במשך 25 השעות של יום כיפור הסתובבנו ביחד כל בני הדודים, בלי אף מבוגר שיפקח עלינו (או לפחות כך זה הרגיש..), עוברים מגינה לגינה, מדודה לסבתא ושוב לדודה, עסוקים רק בענייני ילדים.

אני זוכרת שהיינו מרותקים מעניין הצום. מחשבים ומשוויצים אחד בפני השני על כמה שעות כבר צמנו ועל כמה אנחנו עוד יכולים להחזיק מעמד. היינו ילדים קטנים, כך שהצום די הסתיים מבחינתנו בארוחת ערב, אבל זה לא מנע מאתנו לתת אחד לשני עצות על איך לא להיות רעבים ולהיכנס לדיונים שלמים של ילדים על אם מותר או אסור ללעוס מסטיק ביום כיפור, כי זה הרי לא אוכל אבל גם קצת כן.

באחד מימי הכיפור תפסנו את אחד מבני הדודים שלי, שכבר היה בגיל שאמורים לצום בו, אוכל עוף בחדר שינה שלו. מבחינתנו זו הייתה לא פחות משערורייה. העברנו את כל אותו יום כיפור בהתלבטויות אם לספר לאמא שלו ואולי לסבך אותו בצרות גדולות, או לא לספר. בסוף לא סיפרנו, למרות שכולנו חשבנו שכדאי. ברגע האמת לא נמצא אף ילד אמיץ מספיק בשביל המשימה. היום זה די ברור לי שכמובן שאמא שלו ידעה, כי איך אחרת הגיעה אליו לחדר צלחת עם עוף, אבל בתור ילדה לא חשבתי כל כך רחוק.

כשהגיע הזמן, והשמש התחילה לרדת, התקבצנו כולם ברחבה של בית הכנסת. העולם של הילדים שוב התערבב עם העולם של המבוגרים, וכולנו חיפשנו שלושה כוכבים בשמיים וחיכינו לשמוע את השופר. אחר כך הלכנו לבית של סבתא ז"ל ואבא שלי, שתמיד נראה ביום כיפור קצת יותר קדוש מביום יום, בירך על כל מיני דברים וסיים עם ברכת מיני בשמים שאהובה עליי במיוחד. אחר כך היינו אוכלים עוגת תפוזים תפוחה וטעימה ושותים תה.
עוד באותו לילה היינו חוזרים בחזרה לבית שלנו בקרית חיים, ואני הייתי מפנטזת על יום כיפור הבא, ועל איך אולי, רק אולי, אפילו אצליח לצום בו עד הסוף.

עוגיות שיבולת שועל ותפוחים עם טריק מיוחד, שלמדתי מחמותי לפני שנים – המתכון משלב גם שיבולת שועל וגם גרנולה, ככה מגיעים למרקם קראנצ'י ופריך יותר שעושה יותר שמח בפה. לבחירה של הגרנולה יש תפקיד חשוב במתכון, אני כמובן ממליצה על הגרנולה הביתית המעולה שלי:)