ביום ראשון היה לי יומולדת. בדרך כלל הימים שלפני היומולדת שלי מאופיינים בדכדוך לא מוסבר, וגם השנה זה הגיע. הרבה מחשבות על מה שהיה, מה שיש ובעיקר על מה שאין. לא יודעת איך להסביר, זה כאילו היום של היומולדת הוא איזשהו תאריך הגשה, אפילו ביני לבין עצמי, על כל השאיפות, ההצלחות וההישגים שחשבתי שאמורים להיות לי בחיים. ואין מצב לעבור את המבחן, פשוט אין מצב.
כאילו, יש כל כך הרבה חומר.
אני צריכה להיות האמא הכי טובה בעולם. מה זה צריכה, חייבת. אני צריכה לטפל, להכיל, להאכיל (רק דברים מזינים כמובן, חס וחלילה משהו אחר), להיות פעילה, להיות מעורבת, לא להתערב, לחנך עצמאות, לרגל אחרי הפעילות שלהם ברשתות החברתיות, להיות חברה, להיות דמות סמכות, לשלב זמן איכות, לשלב זמן שטויות, לדעת מתי צריך חולצה לבנה לבית ספר, להסיע לחוגים, להחזיר מהחוגים, לעזור בשיעורים, לא לעזור בשיעורים, להזמין שיננית בזמן, לשים לב מתי השמפו שלהם עומד להיגמר, לקנות מתנות לחברים שלהם ליום ההולדת, להיות הורה מלווה בטיול ב"ס לפחות פעם אחת…(נשימה), וזאת רק רשימה חלקית כמובן. יש בה גם מלא דברים סותרים, אני יודעת, אבל ככה זה.
אני צריכה להיות הבת זוג הכי טובה בעולם. מה זה צריכה, רוצה. אני רוצה להכיל, לקבל, לפרגן, לצחוק, לאהוב, להתעמק, לתמוך, להישען, לצמוח איתו. אבל… אני גם חייבת להיות אני בזכות עצמי, שלמה, שלווה, צומחת (רק לא לרוחב כמובן..), עושה פעילות גופנית, מטופחת (כל אחד לפי הסטנדרטים שלו כן?), נושמת, שמחה, מרוצה. ולא לשכוח שאני גם צריכה, ורוצה, וחייבת להיות בת טובה, כי מגיע להם, להורים שלי, כי הם כאלו הורים טובים וחשוב לי להחזיר להם באותה מידה, כי הם חלק ממני, כי הם אנשים מקסימים ורחבי לב בלי קשר לזה שהם ההורים שלי, כי ככה חינכו אותי. אה…וקריירה! אני חייבת שתהיה לי קריירה לא פחות ממושלמת! הרי יש לי פוטנציאל! אני צריכה להצליח חומרית, להיות מוערכת, להתקדם, ושוב להתקדם, ושוב להתקדם. אני צריכה לטפס במעלה הסולם, אין זמן/אפשרות/תירוץ לעצור רגע בדרך, או בכלל לרדת, ולו לקצת זמן, מהרכבת הרים הזאת.
בקיצור, יותר מידי חומר. הרבה יותר מידי חומר. אפס סיכוי לעבור את המבחן. וכל שנה, כל שנה, אני מעבירה את עצמי את המבחן הזה ושוב ושוב נכשלת. כל שנה לפני היומולדת, ונשבעת שאני מנסה לשנות את זה, אני נופלת ומסתכלת על מה שאין לי, על מה שעדיין לא השגתי.
לשמחתי ולמזלי הסופשבוע שלפני היומולדת שלי היה מלא וגדוש בהרבה חברים טובים ומשפחה, אנשים שהם האוויר שלי. בלי לשים לב, הדכדוך יומולדת שלי התחלף בהרגשות של שימחה, רוגע והכרת תודה. בערב ישבתי בסלון ושמתי לב שתמר ועידו מתלחששים ורצים בין החדרים שלהם, ששאלתי מה קורה עידו ענה לי בתמימות ששמורה רק לו "אנחנו עושים לך ברכה". תמר מייד נתנה לו (וגם לי) מבט של "אתה הורס את כל ההפתעה" אבל במקום לצעוק ולהתעצבן על אחיה הקטן, היא פשוט נתנה לו יד והושיבה אותו ליד השולחן, ואז הלכה והביאה דף וטושים, וביחד עזרה לו לאיית את מה שרצה לכתוב. וככה ישבתי והסתכלתי עליהם מהספה כותבים לי, לאמא הכי ברת מזל בעולם, ברכה ליום הולדת. והבנתי שהגעתי, שהכל בסדר, לא רק עם הילדים אלא בכלל, שאני בדיוק במקום שאני צריכה להיות, שאני בדיוק במקום שרציתי להיות.
אני אוהבת סלטים ירוקים. הם תמיד מרגישים לי כמו דבר טוב שאני עושה לגוף שלי, מכניסים גאווה לצלחת. הכוכב של הסלט הירוק הזה הוא הברוקולי. את הברוקולי חולטים 3 דקות במים רותחים (אפשר גם במיקרוגל, ראו הערה) ואח"כ מעבירים אותו לתנור לחום גבוה, מה שנותן לברוקולי חריכה נפלאה והופך את הירק הזה למשהו שאי אפשר להפסיק לאכול.
הכנתם את המתכון?
ספרו לי איך יצא! הגיבו למטה או שתפו באינסטגרם ותייגו thehappylentils#
ליאת
כל כך מזדהה עם כל מה שכתבת על השגת היעדים הבלתי נגמרים האלה. חושבת על זה כל יום. לא רק ביום הולדת
דניאלה
הם אכן בלתי נגמרים. תודה שקראת
ורד
את הברוקולי צריך לייבש לפני שמערבבים עם המשרה ומכניסים לתנור?
דניאלה
כדאי לייבש קלות. הוא לא צריך להיות ממש ממש יבש, אבל זה יעזור לספיגה של המשרה
איה
הפסקה הראשונה, על יום ההולדת, ניסחה בצורה מדויקת בטירוף את מה שאני תמיד ממרגישה לפני יום ההולדת שלי.
תודה על זה.
והמתכון נראה ממש מעולה וכיפי לגוף ולנפש!
דניאלה
תודה לך, איזה כיף לדעת שאני לא היחידה 😉
נטע
איזה מתכון מדהים! תודה רבה!! 🙂