השעון מצלצל. אני קמה לחושך מוחלט.
לוקח לי בדיוק רבע שנייה לצאת מהשינה שהייתי בה עד לפני רגע. אני קמה מהמיטה, לוקחת את הבגדים שהכנתי יום לפני ומחליפה אותם בשקט בחדר הרחצה, תוך כדי שטיפת פנים וצחצוח שיניים. אחר כך אני מתיישבת על הרצפה, גורבת גרב, מכניסה את הרגל לנעל וקושרת אותה. ככה גם עם הרגל השנייה. פתאום מתגנבת תחושה קלה של חגיגיות שאי אפשר להסביר.
אני חוצה בשקט בשקט את המסדרון עד למטבח. כולם עוד ישנים, ואני פותחת את המקרר בשביל אור. לוקחת ואוכלת כמה אגוזים, תמר אחד, ושותה מים. לבסוף אני לוקחת את הטלפון ארוז במנשא יד שלו ואת האוזניות ויוצאת מהבית. חושך בחוץ, וכל כך שקט. אין איש ברחוב. ושוב מגיעה לה פתאום התחושה הזאת של החגיגיות, אבל הפעם היא מוצדקת. הטקס מתחיל.
אני שמה את האוזניות ומפעילה את הפלייליסט הכי חשוב בטלפון, הכי אישי. אפשר למצוא בו שירים של ברי סחרוף ליד קניה ווסט, ליד ביונסה, ליד הבלקן ביט בוקס, לא יודעת למה. ככה אני. לא משנה מה השיר הראשון שיצא, אני מרוצה. זהו, אני בעולם שלי לגמרי. מנמיכה קצת את הווליום שלא יהיה חזק מידי, אחר כך אני כבר אגביר, כורכת את הטלפון סביב היד ומתחילה ללכת. בחושך. לבד. עם מוזיקה שבועטת לי באוזניים. כמה דקות אחרי אני מפעילה את הסטופר ומתחילה לרוץ. אני מכירה את הכביש, יודעת בדיוק כמה מטרים עוברים בין כל נקודה ונקודה, מכירה את קצב הנשימות שלי ואת התחושות ברגליים לאורך המסלול. ואת השקט הזה. אוה, השקט הזה שלא חוזר על עצמו אחר כך לאורך כל היום. השקט שלי, של הנשימות שלי, של כפות הרגליים שלי שנוחתות על האספלט פעם אחר פעם. שקט שהוא כל כולו הקשבה אלי, גם אם המוזיקה בווליום גבוה.
הדקות עוברות וגם הקילומטרים. השמש נכנסת לשמיים יותר ויותר, די ברור שהיום מגיע. חמש דקות לפני הבית אני עוברת שוב להליכה, מסדירה את הנשימה, מפרגנת לעצמי חיוך קטן של 'כל הכבוד'. כבר מואר לגמרי ואפשר לראות די הרבה מכוניות על הכבישים שעד לא מזמן היו ריקים. ליד הבית אני עושה מתיחות והשכן מהקומה הראשונה יוצא מהבניין ליום עבודה. הוא מסתכל מופתע, ואני מחזירה חיוך קטן וכמעט מתנצל: "בוקר טוב", אני חושבת שהוא עונה בחזרה אבל לא ממש בטוחה בגלל האוזניות. כשאני נכנסת הביתה, כולם עוד ישנים. אני יודעת שאלו רגעים אחרונים של שקט ואני נהנית מהם כל כך. שוב אני מגששת בחושך למצוא בגדים, ונכנסת למקלחת. שאני יוצאת, אני שוטפת את בגדי הריצה ותולה אותם לייבוש. כשאני חוצה את המסדרון עד למטבח אני כבר לא כל-כך בשקט. הזמן שלי איתי הסתיים.
"אמא…"
המתכון הזה אהוב עלי במיוחד, וזו גם "גרנולת הבית" שלי, מה שאומר שכמעט תמיד תמצאו על השיש שלי צנצנת מלאה בטוב הזה. אני אוהבת לאכול אותה לארוחת בוקר עם יוגורט ופרי, וזה תמיד נותן לי הרגשה שאני עושה משהו טוב לגוף שלי. המתכון של הגרנולה מאוד גמיש וסלחני, ואפשר בקלות להחליף את כל סוגי האגוזים/ פירות יבשים/ גרעינים במה שאתם אוהבים וזמין לכם באותו רגע, כל עוד תקפידו על כמויות (פחות או יותר) זהות. כמובן שאפשר לשחק גם עם כמויות הסוכר והסילאן לפי ההעדפה הפרטית שלכם.
חשוב להקפיד בהכנה של הגרנולה על צינון מלא של התערובת אחרי האפייה ולפני שמוסיפים את החמוציות המיובשות והגוג'י ברי (כנ"ל לגבי צימוקים/ משמשים מיובשים/ תמרים או כל פרי יבש אחר שתרצו להוסיף), אחרת הם יתקשו וירגישו כמו אבנים בפה. ותנסו עם אגוזי לוז! יאללה מתכון.
המתכון מבוסס על המתכון הזה של ליה שומרון פינדר.
הכנתם את המתכון?
ספרו לי איך יצא! הגיבו למטה או שתפו באינסטגרם ותייגו thehappylentils#
לירז
גרנולה 5 כוכבים. עכשיו אני מוכנה לפתיחת שנת הלימודים.
עמית
הי דניאלה, האם יש אפשרות להוריד בכמויות הסוכר או לחלופין, להוריד אותו לגמרי ולהשתמש רק בסילאן ?
דניאלה
הי עמית, אפשר להוריד בכמויות סוכר או להוריד לגמרי, אבל קחי בחשבון שהגרנולה מראש לא יוצאת ממש מתוקה (זה חלק מהקסם שלה). לגבי להשתמש רק בסילאן- לא ניסיתי, אבל אני לא מוצאת סיבה למה לא במידה ואת הולכת על זה, תכפילי את הכמות סילאן
דנה ברדוגו
אחלה מתכון לגרנולה, טעים בטרוף ויש לי עכשיו מנת בריאות לכל השבוע תודה
לירז
בא לי על הפלייליסט שלך
בא לי צנצנת כזאת אצלי במטבח
ברנע
עשית לי חשק לרוץ.
ולאשתי להכין גרנולה.
מאיפה משיגים גרגרי גוג'י?
צריך טרי?
דניאלה
אז תרוץ להכין גרנולה! גרגירי גוג'י אפשר להשיג היום כמעט בכל סופר, במדפים של הפירות היבשים או של המוצרי בריאות
ניר ברדוגו
תבוא אליו הבייתה אני יתן לכה ג'וגי .