דברים שאני לא אוהבת בחורף:
מחשיך מוקדם. קר לי. הכביסה לא מתייבשת. לפזר ולאסוף את הילדים בגשם זלעפות. אי אפשר ללכת לים (טוב, אפשר ללכת לים אבל זה לא בדיוק אותו דבר). אין מנגו טרי. לטייל עם קוצ'ר בגשם. שהגרביים נרטבות דרך הנעליים בשלוליות. פקקי תנועה. הצפות. פקקי תנועה בגלל הצפות. שתמיד יש איכשהו מעילים זרוקים בכל הבית. מטריות מתקפלות. לזכור תמיד להדליק את הדוד.
דברים שאני אוהבת בחורף:
שקיעות יפיפיות. אפשר לאכול מרק כל יום. האווירה בבית ביום גשום כשכל המשפחה נמצאת ביחד בפנים. צעיפים. מגפיים. האפשרות לראות קשת בענן. תותים. תפוזים. אבוקדו. ערמונים. חמין. ריח של גשם. להתכרבל מתחת לפוך. נעלי בית. ילדים בכובעים. לא צריך לשטוף את האוטו. קרמבו.
אנחנו אוספים עוד ועוד ימים של גשם. מים מהשמיים ששוטפים את העצים והאדמה, הנחלים לאט לאט מתחילים להתמלא, מסביב הכל ירוק, אלפי גוונים של ירוק. החורף הגיע. גם אם יש עדיין ימים שמשיים מידי פעם, אי אפשר להתכחש לזה יותר. אנחנו מאטים את הקצב, מתכנסים יותר ויותר בבית שלנו, עם המשפחה והקרובים שלנו, מזג האוויר הקר בחוץ והחשיכה המוקדמת גורמים לנו לחפש חום. חום פיזי, חום בין אנשים, וגם חום באוכל- לא רק בטמפרטורה אלא גם במרכיבים עצמם. אני חייבת להודות שאני לא טיפוס של חורף. אני שונאת שקר לי, תנו לי להעביר יום בים וזה כל מה שאני צריכה, תנו לי לראות את הילדים שלי בים ואני בטוחה שאין דבר בריא מזה שאני יכולה לתת להם. ועדיין, לחורף יש את הקסם שלו, וגם לזה קשה להתכחש.
כי דווקא בחורף, כשקר בחוץ, אנחנו באופן טבעי מנסים ויוצרים את החמימות בפנים. כשהגשם דופק חזק על החלון, יש איזו הרגשה שכל המשפחה יותר ביחד, וזה בכלל לא משנה אם כולם משחקים איזה משחק קופסה ביחד (הו, האידיליה..) או כל אחד מול המסך הפרטי שלו (שלום מציאות), החורף נותן לנו הזדמנות להתכנס יותר בעצמנו ובאנשים שקרובים אלינו, להיות קשובים, לקחת את הזמן, כי אין באמת לאן למהר ומה לפספס. כשהייתי קטנה אני זוכרת את ההתרגשות שהייתה לי מהגשם הראשון, מבחינתי זה היה הדבר החשוב ביותר שיכל לקרות במדינה באותו יום. היום אני רואה את אותה התרגשות אצל תמר, ואיזה כיף זה שיש ילדים שיזכירו לנו את זה.
אז בפעם הבאה שאהיה באיזה פקק תנועה, שנגרם כתוצאה מהצפה כלשהי בעיר, אני מקווה לזכור שהחורף, כמו שהוא בא ככה הוא גם יחלוף, וממש עוד מעט אני אוכל שוב לשבת בחוף ולמולל בידיים חול של ים, ועד אז, זה דווקא די נחמד לחיות קצת יותר באיטיות, למלא את הנשמה, וגם את הבטן, בכל הדברים הטובים שהחורף יכול להציע, ובעיקר להתעטף טוב בבגדים ובאנשים, שישמרו מהקור בחוץ.
בחורף אני מוצאת את עצמי מחפשת להכין סלטים עם אופי שונה מבדרך כלל. יותר ממלאים, יותר חמים, הרבה פעמים עם שילוב של דגנים מסוג כלשהו. הסלט הבא הוא בדיוק כזה. בבסיס של הסלט נמצאת חיטת הכוסמין (פארו), שהיא חיטה עם שורשים מאיטליה, הטעמים שלה דומים לחיטה רגילה רק מודגשים יותר (לי היא מזכירה חיטה של חמין), היא גם נחשבת לבריאה יותר. אני מבשלת אותה בצורה דומה לבישול של אורז מלא. הכרובית בסלט עוברת חריכה ובישול קצר, השומר נותן את הטריות למנה, ומעל הכל רוטב טחינה לימוני. אפשר לאכול קר, חם, או כל טמפרטורה אחרת בתווך. יאללה מתכון 🙂
הכנתם את המתכון?
ספרו לי איך יצא! הגיבו למטה או שתפו באינסטגרם ותייגו thehappylentils#
כתיבת תגובה