איזו מציאות מטורפת.
קמתי אתמול בבוקר מוקדם מהרגיל. לא בגלל איזושהי תחושה נבואית, תמר הייתה אמורה לצאת לטיול השנתי לירושלים אז קמתי מוקדם כדי שנספיק לארגן את כל הדברים בלי לחץ. כשפתחתי את הטלפון והתעדכנתי על הבלאגן בדרום (בשלב הזה זה היה רק בדרום) הלב שלי התחיל לדפוק חזק. שעה קלה אחר כך כבר היה ברור שאין טיול ואין לימודים ובכלל, כל תוכנית שהייתה לאותו יום פשוט לא רלוונטית.
באיזו מציאות מטורפת אנחנו חיים.
מכניסים לאוטומט, יודעים בדיוק מה לעשות ואיך להתנהג. לא נלחצים יותר מידי, לא רגועים. דרוכים. צד אחד של המוח משחק עם הילדים, הצד השני מוודא שיש איזה חלון פתוח כדי לשמוע, אם במקרה… מספרים לכולם ש"הכל בסדר" אבל בינינו לבין עצמנו אי אפשר להימנע מכמה סימני שאלה. איזה חיים הזויים יש פה לפעמים.
אני נכנסת למטבח. מרגישה שאני חייבת לבשל, חייבת להכניס קצת נורמאליות לכל מה שקורה בחוץ. עוד שבוע שוב נשכח שכל זה קרה, או לפחות ננסה להעמיד פנים שכך. גם זה חלק מהמציאות.
אני אוהבת דלועים. מכל סוג. יש בהן משהו מאוד מנחם ופחמימתי. הצלייה בתנור של הדלעת ערמונים, המתוקה יחסית, יחד עם הסילאן המתוק, בשילוב עם האריסה החריפה, נותנת סוג של "קיק" (בעיטה) למנה ומתקבלת תוספת שאי אפשר להפסיק לאכול.
הכנתם את המתכון?
ספרו לי איך יצא! הגיבו למטה או שתפו באינסטגרם ותייגו thehappylentils#
סילביה בובליל
נראה מגרה ביותר, אבל לא ברור לי אם את מקלפת את הדלעת או אופה הכל עם הקליפה
דניאלה
הי, אני אופה עם הקליפה