לשמוע ברדיו שיר שאני אוהבת. יום שמש באמצע החורף. להיפגש עם חבר/ה שלא ראיתי הרבה זמן. שהילדים מבקשים תוספת לארוחה. גור כלבים. למצוא שטר של 20 בבגד שלא לבשתי מהעונה הקודמת. ביקור בחנות ספרים. צחוק מתגלגל של ילדים. שמספרים לי שניסו מתכון שלי ואהבו. השעה 11:11:11. למצוא חנייה בול מול הכניסה.
גרב אדומה שהתגנבה למכונה לבנה. לגלות חתיכת פטרוזיליה בשן הקדמית חצי שעה אחרי הארוחה (…). לתפוס את כל הרמזורים האדומים. להבין שעמדת בטעות בתור הלא נכון. למצוא תות רקוב בחבילה שהרגע קנית. להמליח את האוכל עם הפתח הרחב במלחייה. 50% הנחה על הנעליים היקרות שקנית יומיים לפני.
רגעים שיכולים לשנות את המצב רוח. פעם לפה ופעם לשם, פעם למעלה ופעם למטה. אוסף של רגעים מקריים, כאלה שיכלו ללכת לכאן או לכאן, אז למה הם משפיעים עלינו בכלל? איך זה שרוב הזמן הם אלו שמכתיבים לנו את מצב הרוח?
בריאות. אהבה. משפחה. חברים. ביטחון. מים זורמים. אוכל במקרר. הדברים החשובים באמת. השאיפות שלנו, השאיפות האמתיות והבסיסיות שלנו. לכולנו יש חלק מזה, הרבה מאתנו ברי מזל ויש לנו אפילו את הרוב. אבל נדמה כאילו הדברים הכל כך חשובים האלו נדחקים ביום יום לתחתית הרשימה ולא מקבלים את ההכרה שמגיעה להם, כמעט נדפסים כמובן מאליו, רק כי איזה אדיוט חתך אותנו בכביש.
יש לי הרגל מגניב שסיגלתי לעצמי בריצה. לפני שעברנו לתל אביב והתחלתי לרוץ בפארק הירקון יחד עם שלל רצים שנראים כאילו לקוחים מתוך פרסומת של אדידס, הייתי רצה על החוף בקריית חיים בשעות הבוקר המאוד מאוד מוקדמות. ואם יש משהו שיש בקריית חיים בים בשעות הבוקר האלה, זה זקנים. יום אחד, בזמן שאני רצה עבר מולי איש זקן מאוד על הליכון, שפשוט עצר והסתכל עליי חולפת על פניו בריצה. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל פתאום הרגשתי קצת אשמה, והבנתי שאני צריכה להגיד תודה. תודה לרגליים שלי, לגוף שלי. תודה שהוא זז, רץ, קופץ. ממש ככה, הכי פשוט. יבוא היום שהגוף שלי כבר לא יזוז כמו שארצה, אז אסור לי, פשוט אסור לי לתת לעובדה שהיום הוא משרת אותי בצורה שהוא משרת אותי לחלוף לידי כאילו זה כלום. כאילו זה לא הדבר הכי אדיר בעולם. מאז אני מסיימת כל ריצה בהכרת תודה לגוף שלי, גם בריצות הפחות מוצלחות.
ואולי זו התשובה. הכרת תודה. לנסות, גם אם לפעמים בכוח, כל יום להכיר תודה על כל הדברים החשובים שיש לנו. לפחות פעם אחת קטנה.
בטטה ממולאת בעדשים וקייל. מנה שעונה גם על הקריטריון של מנה מנחמת וגם על הקריטריון של מנה שטובה לגוף. את הבטטה אופים בתנור על מצע של מלח גס, שזו לדעתי הדרך הכי טעימה לאפות בטטה בבית. את המילוי של העדשים והקייל מבשלים עם רכז רימונים, מה שמוסיף מתיקות מיוחדת, ואם נשאר קצת בצד אז העדשים לבדם יכולים לשמש כאחלה תוספת.
בטטה ממולאת בעדשים וקייל
עבור 4 בטטות
החומרים:
לבטטות-
4 בטטות, שטופות היטב ומקורצפות
1-2 כפות שמן זית
1/2 ק"ג מלח גס
למילוי העדשים והקייל-
1/2 כוס עדשים שחורות, שטופות ומושרות
1/2 כוס גבעולי סלרי, קצוצים דק
1 כוס קייל, ללא הגבעולים, חתוכים לרצועות דקות
1/2 כוס אגוזי מלך, קצוצים דק
1/2 כוס בצל ירוק, קצוץ דק
2 כפות רכז רימונים
1 כף חומץ בלסמי
1 כף שמן זית
1 כוס מים
מלח, פלפל
אופציה- טחינה גולמית לזילוף מעל
הכנה:
1. מחממים תנור ל-200 מעלות. מפזרים את המלח גס על תבנית מרופדת בנייר אפייה. מורחים כל בטטה במעט שמן זית ודוקרים כל בטטה במזלג או סכין 5-6 פעמים לאורכה. מניחים את הבטטות על מצע המלח הגס ואופים בין 40-50 דקות בתנור, תלוי בגודל הבטטה, עד שהבטטות רכות למגע.
2. בסיר בינוני מחממים שמן זית ומוסיפים סלרי ורצועות קייל. מאדים תוך כדי ערבוב 2-3 דקות. מוסיפים עדשים, אגוזי מלך, מים, רכז רימונים, חומץ בלסמי ופלפל שחור, מערבבים ומביאים לרתיחה. יש לשים לב שבשלב זה לא מוסיפים מלח. לאחר הרתיחה מנמיכים לאש בינונית-נמוכה, מכסים ומבשלים עד שכל המים מתאדים והעדשים רכות, כ-20 דקות.
3. מוסיפים לעדשים והקייל המבושלים מלח לפי העדפה ובצל ירוק, מערבבים.
4. מעבירים את הבטטות לצלחת הגשה. חוצים כל בטטה לאורכה ובעזרת מזלג מגרדים מעט את השכבה העליונה, מתבלים במעט מלח ופלפל. ממלאים כל בטטה ב-2-3 כפות מתערובת העדשים והקייל. מזלפים מעל טחינה גולמית ומגישים. בתיאבון:)
הערות והארות:
• באופן עקרוני אין צורך להשרות עדשים לפני בישול. באופן אישי, אני תמיד משרה את העדשים לפני בישול (להוציא עדשים כתומות), גם אם לזמן קצר.
• בבישול קטניות לא מוסיפים מלח בזמן הבישול אלא רק בסופו. המלח מעכב את ריכוך הקטניות.
• כמו שכבר נאמר, אם נשאר מהמילוי עדשים הוא יכול לשמש כתוספת טעימה בפני עצמו. ניתן לשמור את המילוי במקרר בין 2-3 ימים בכלי אטום. גם את הבטטות אפשר כמובן לאכול ללא המילוי, תזלפו מעל טחינה גולמית וסילאן. חגיגה.
הכנתם את המתכון?
ספרו לי איך יצא! הגיבו למטה או שתפו באינסטגרם ותייגו thehappylentils#
כתיבת תגובה