חוזרת מקניות. פורקת את השקיות ומתחילה לשים דברים במקום.
"אויש.. שכחתי עגבניות שרי. איזה בעסה. קניתי הכל ועגבניות שרי לא קניתי. עכשיו אני שוב צריכה ללכת לקניות. אבל מתי..? אין לי זמן, אין לי זמן לכלום ואני חייבת עגבניות. אולי מחר.. אני אאסוף את תמר מהב"ס ובדרך לאסוף את עידו אני אעבור 5 דקות בסופר? רק עגבניות, זה ייקח לי מקסימום 10 דקות. אבל לתמר יש חוג בחמש שאני חייבת לקחת אותה, אני לא אספיק. אוף, איזה בעסה, איך הגעתי למצב בחיים שלי ש-5 דקות בסופר הופכות להיות כזו אופרציה, מה נהייה איתי. יא אללה, איך שכחתי את העגבניות שרי. ועברתי לידן! והסתכלתי עליהן! וידעי שאני צריכה! אבל לא, הייתי חייבת לעשות את הסיבוב הקבוע של החסה-פטריות-פלפלים- מלפפונים ורק אז עגבניות שרי. כל כך מקובעת לפעמים. ועד שסיימתי עם המלפפונים שכחתי לגמרי מהעגבניות שרי כי כבר חשבתי על הסבון כלים שאני צריכה לקחת. אין, הייתי צריכה פשוט לקחת אותן, ידעתי שזה יקרה לי. זה תמיד קורה לי."
בואו נדבר רגע על השיחות שיש לנו עם עצמנו. אתם יודעים על אלו שיחות אני מתכוונת. אלו יכולות להיות שיחות ארוכות או קצרות, או אפילו משפט. אלו יכולות להיות שיחות שמגיעות בסוף היום קצת לפני שנרדמים, או בדרך חזרה מהעבודה, או סתם כשמחכים בתור אצל רופא השיניים. השיחות האלו, ביננו לבין עצמנו. הן יכולות להתחיל בראש כמין סוג של צ'ק ליסט, דברים שהספקנו או לא הספקנו, דברים שעוד צריך לעשות. ואיכשהו, בשלב מסוים ולא ברור, אנחנו לוקחים איזושהי סוג של פנייה, ובדו שיח שלנו עם עצמנו פתאום מתחילים להיאמר כל מיני משפטים שליליים. פתאום דברים שלא הספקנו לעשות היום הופכים לדברים שלא הספקנו לעשות בחיים, צירוף מקרים נהייה חוסר מזל תמידי ונפילות רגעיות (שיש לכולם!) הופכות בראש שלנו לאיזו הכשלה עצמית מתמשכת.
למה? למה אנחנו מדברים אל עצמנו ככה? הרי לא היינו מעיזים להגיד את הדברים האלה לאף אחד אחר אז למה לעצמנו? למה בחיים שלנו אנחנו נחמדים ואמפתיים ומכילים לכולם חוץ מלעצמנו? למה אנחנו לא מדברים יפה עם עצמנו?
מה אם השיחה שהייתה לי עם עצמי הייתה מתנהלת כמו משהו כזה- "אויש… שכחתי לקנות עגבניות שרי. איזה בעסה. טוב, עם כל כך הרבה דברים על הראש זה רק טבעי שאני אשכח משהו. לפחות זכרתי את הסבון כלים! יאללה, נקנה בהזדמנות, מקסימום נאכל סלט מלפפונים השבוע."
הגיע הזמן להחליף את הטון דיבור שלנו איתנו. אני חושבת שזה עניין של תרגול, של לשים לב מתי המחשבות שרצות לנו בראש פתאום הופכות לסתם ביקורת לא בונה ואפילו מנמיכה על עצמנו, ואז לעצור ולחשוב מה היית אומר לחבר טוב על אותה סיטואציה, ולהגיד לעצמנו את הדברים האלו. מגיע לנו להיות קצת יותר סלחנים עם עצמנו, רוב הזמן אנחנו באמת עושים את המקסימום. במקום לשים תחת מיקרוסקופ כל דבר שלילי, אולי הגיע הזמן לשים תחת אותו מיקרוסקופ גם כמה דברים חיוביים.
הנה מנה שלגמרי תגרום לכם להגיד רק דברים חיוביים לעצמכם. טעים, רענן ומפוצץ בדברים שטובים ובריאים לגוף שלכם. הקייל בסלט עובר טיפול מיוחד- מסאז'! המטרה במסאז' היא לרכך את הקייל כך שיהיה ידידותי יותר ללעיסה.
סלט קייל וחומוס מתובל ברוטב יוגורט
2-3 מנות
החומרים:
לקייל-
10 עלי קייל, שטופים ויבשים (בערך חבילה)
1/2 כוס שבבי שקדים
1 כף שמן זית
1 כף מיץ לימון
קורט מלח
לחומוס המתובל-
1.5 כוסות גרגירי חומוס מבושלים (אפשר גם מקופסה)
2 כפות שמן זית
1 כף פפריקה מתוקה
1 כפית כמון
מלח, פלפל
לבטטה המקורמלת-
1 בטטה בינונית, חתוכה לקוביות קטנות (בערך 2 כוסות)
1 כפית סילאן טבעי
1 כפית שמן זית
מלח, פלפל
לרוטב יוגורט-
1/2 כוס יוגורט, לפי העדפה (כמובן שאפשר טבעוני)
גרידה מחצי לימון
2 כפות כוסברה קצוצה
1 שן שום, כתוש
קורט פלפל שחור
הכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מערבבים בקערה את כל מרכיבי גרגירי החומוס המתובל, ובקערה נפרדת את המרכיבים לבטטה המקורמלת, עד לכיסוי מלא.
3. משטחים בתבנית על נייר אפיה את גרגירי החומוס ואת הבטטה (ניתן להשתמש בתבנית אחת גדולה, זה לצד זה). אופים בתנור כ-20-25 דקות, עד להזהבה.
4. מטפלים בקייל: מסירים את הגבעולים העבים במרכז ע"י סכין, מקצצים את העלים לרצועות עבות או קורעים ביד. מניחים בקערה בינונית ומוסיפים שמן זית ומלח, ומתחילים לעסות את הקייל- ממש לעשות לו מסאז' עם הידיים:), בין 2-5 דקות. ככל שמעסים את הקייל יותר הוא יהפוך לרך יותר.
5. מערבבים בקערה קטנה את המרכיבים לרוטב היוגורט ומערבבים היטב.
6. מרכיבים את הסלט: בקערה גדולה מניחים את כל מרכיבי הסלט המוכנים: הקייל הממוסאז', שבבי שקדים, בטטה מקורמלת, חומוס מתובל ורוטב יוגורט. מערבבים היטב עד לכיסוי מלא של כל המרכיבים ברוטב.
הכנתם את המתכון?
ספרו לי איך יצא! הגיבו למטה או שתפו באינסטגרם ותייגו thehappylentils#
כתיבת תגובה