קציצות קינואה וסלק

(כמה מחשבות על שקיעה, גוונים אדמדמים ומה שביניהם)

האור האדמדם ששוטף את השמיים הוא סימן ליום שנגמר. כמה נחמה יש בגוון אור הזה. גם שימחה, וגם עצב והכל בגלל אור אחד. נכון שאי אפשר להישאר אדישים לשקיעה יפה? לאור זהוב ששוטף את השמיים. שעת הזהב. האור הזה תמיד מביא טיפה של התרגשות. כל יום בסוף נגמר, גם היום הכי טוב, גם היום הכי רע.

למה שקיעה היא כל כך רומנטית? למה היא כל כך שקטה, על גבול הנוגה? מה יש בה? כמה תמונות שקיעה ניסינו לצלם בחיינו? איך התמונות האלה (כמעט) תמיד מאכזבות, לא קרובות למציאות, ואיך תמונה מעולה של שקיעה (על רקע ים, ברור) גורמת לנו לעצור.

זוכרים שהיינו קטנים, היינו חושבים שבשקיעה השמש הולכת. הנה, הלילה מגיע, השמש הולכת ועכשיו יגיע הירח להחליף אותה. אני זוכרת את הילדים שלי מגלים את הירח באור יום בפעם הראשונה ופשוט בשוק שהשמש והירח חיים זה לצד זה, באותה חתיכת שמיים, לא מבינים איך הירח כאן, זה הרי יום. אני חייבת להודות שעד היום זה מעט מופשט לי כל העניין שהשמש ממש מסתובבת מתחתינו ועושה סיבוב בעולם בלילה, מופשט ומקסים. כמה דברים השמש רואה, כמה אנשים ומקומות.

איזה קטע שהשמש הגדולה הזאת, מקור החיים, מעולם לא ראתה את הלילה. כאילו, יש לנו הרגשה שהשמש תמיד נמצאת והיא כל יכולה כזאת, אבל השמש לא יודעת מה זה לילה. היא מנסה להציץ, אבל היא לעולם לא תוכל לדעת מה זה לילה, מה זה לבהות בכוכבים, לאיזה דבר עצום ומדהים יכול להפוך הירח, אותו ירח שהיא מכירה אותו רק כחיוור.

זה בטח נחמד לירח, הלילה. זו ההזדמנות שלו לככב, לתפוס בעלות על השמיים, להשוויץ קצת. מעניין אם זה צובט לו שהשמש לא יכולה לראות כמה גם הוא יפה, כמה גם הוא יכול לרגש.

האור האדמדם ששוטף את השמיים הוא סימן שהמשמרת של השמש הסתיימה ועכשיו מגיע התור של הירח. עכשיו השמיים הם תחת השליטה שלו, לפחות עד הפעם הבאה שהשמיים יקבלו את אותו גוון אדמדם.

קציצות מסמלות בית. עיגולים מלאי שימחה. בתחילת דרכי כצמחונית, אי שם בתחילת שנות ה-90 (…) הייתי בטוחה שאני וקציצות כבר לא. מקסימום שניצל טבעול. כמה דברים השתנו מאז. קציצות הן כבר מזמן לא עיגולי בשר כלשהו, כמה נפלא.
הקציצות הקינואה הנפלאות האלו הן גם טעימות, גם טבעוניות, גם אפויות וגם יש בהן סלק. מה עוד אפשר לבקש. מעולות לצד סלט, או אפילו סתם בתוך פיתה. יאללה מתכון:)

קציצות קינואה וסלק
12 קציצות

החומרים:
1/2 כוס קינואה (לפני בישול)
1 כוס סלק מגורד, סחוט היטב
1/2 כוס בצל ירוק, חתוך לטבעות
1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה סביר (כחצי צרור)
1/4 כוס אגוזי מלך, קצוצים דק
5 גבעולי טימין, רק העלים
4 כפות טחינה גולמית
1 כף קרם בלסמי
מלח, פלפל לפי הטעם
תרסיס שמן

הכנה:
1. הכנת הקינואה- שוטפים טוב ומסננים את הקינואה. יש 2 אסכולות מרכזיות לבישול קינואה- כמו אורז, או כמו פסטה, אני מבשלת כמו אורז- מטגנת בסיר עם כף שמן זית, מלח ופלפל, כדקה, מוסיפה מים ביחס של 1:2 (לטובת המים), כלומר- 1 כוס מים, מכסים ומביאים לרתיחה. אח”כ מנמיכים את האלהבה למינימום ומבשלים עד שכל המים מתאדים, כ-15 דקות. מצננים.
2. מכינים את הסלק- מגררים בפומפיה דקה סלק בינוני, ללא הקליפה, וסוחטים היטב. חשוב להקפיד על הסחיטה על מנת שהקציצות לא תתפרקנה.
3. מחממים תנור ל-180 מעלות. בקערה גדולה מערבבים את מרכיבי הקציצות- קינואה, סלק מגורר, בצל ירוק, פטרוזיליה, אגוזי מלך וטימין. מוסיפים קרם בלסמי, טחינה, מלח (לפחות כפית אבל תלוי טעם) ופלפל שחור, ומערבבים היטב. המרקם צריך להיות דביק ולא פירורי. אם המרקם פירורי יש להוסיף עוד טחינה.
4. קורצים מהתערובת קציצות שטוחות בקוטר של כ-5 ס”מ, ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה, ומרססים מעל בתרסיס שמן. אופים בתנור כ-30 דקות, עד שהקציצות אדמדמות ויפות.
5. הקציצות נשמרות היטב במקרר, עד 4 ימים.

הערות והארות:
• במידה ואין קרם בלסמי ניתן להשתמש בחומץ בלסמי בכמות כפולה. יש לקחת בחשבון שלמעשה הוספנו נוזלים לתערובת ולאזן בעוד חצי כף טחינה גולמית.
• כדאי ורצוי לטעום את התערובת לפני האפייה כדי לבדוק כמה מלח צריך.
• מיץ סלק נחשב אחד הבריאים, אז כשסוחטים את הסלק כדאי לשמור את המיץ ולשתות אותו:)

הכנתם את המתכון?
ספרו לי איך יצא! הגיבו למטה או שתפו באינסטגרם ותייגו thehappylentils#