"אמא, גם המכנסיים האלה קטנים עליי. זה בגלל שגדלתי" עידו, בן 7, אומר לי כמעט כל בוקר בשבועות האחרונים. ואני מסתכלת- הם באמת מגיעים לו עד הקרסול. ממש רואים את כל הגרביים. איזה קטע, הם היו גדולות עליו ממש לא מזמן. "אמא הטייץ הזה לוחץ עליי", תמר, בת 9 שמתנהגת יותר ויותר כמו בת 14(…) אומרת, ומיד מורידה אותם: "תזרקי אותם". איך הם קטנים עליה, אני מסרבת להאמין ובוחנת לה את פלג הגוף התחתון, זה מהטייצים האהובים עלי, עבה וחם כזה, רציתי שהיא תלבש אותו לנצח..
אחרי כמה זמן שדחיתי את זה, החלפתי לילדים את הבגדים בארון מקיץ לחורף בסופ"ש האחרון. פעולה ממש מיותרת, אם תשאלו אותי, כי בערך שלושת רבעי מהבגדים שם כבר מזמן לא היו צריכים להיות בארון אלא לעבור לשק תרומות. והארון כאילו צועק עליי- הם גדלו, הילדים שלך גדלו בעוד שנה, הם כבר לא קטנים כמו פעם, תראי את כל הבגדים האלה, הם כולם קטנים עליהם. וזה לא שהייתי צריכה תזכורת. כל יום, אפילו כמה פעמים ביום, הזמן נותן לי סטירה קטנה, שמזכירה לי כמה התינוקות שלי כבר לא כאלו תינוקות. ולמרות זאת, מצאתי את עצמי מעלה לחלק העליון בארון בגדי ים, מכנסיים קצרים וגופיות שאני יודעת שלעולם לא יילבשו יותר על ידי הילדים שלי, פשוט כי קשה לי להיפרד מהם.
לפני שנה קינמרתי את כל הארון שלי. קינמרתי, מלשון שיטת קון-מארי- זאת שיטת ארגון של מארי קונדו שהיא מפרטת בספר (המופתי!) שלה "סוד הקסם היפני", שבעיקרון דוגלת בסידור בלאגן והעפת חפצים כך שתקיף את עצמך אך ורק ב.. חפצים שעושים אתכם מאושרים. ובהתאם לשיטה פרסתי את כ-ל הבגדים שלי, כולל תיקים ונעליים, חגורות וצעיפים ואלוהים יודע מה שהיה לי בארון, החזקתי בידיים כל בגד ובגד ושאלתי את עצמי- האם הוא גורם לי להיות מאושרת, האם הוא מביא לי שימחה. אתם יכולים לתאר לעצמכם שסיימתי את היום עם 10 (!) שקיות אשפה מפוצצות בבגדים ושאר אביזרים ועם ארון יפני לחלוטין שכלל פריטים בודדים שעשו לי טוב בלב.
הקינמור של הארונות של הילדים הלך פחות חלק… גם שם סיננתי החוצה כמות די יפה של בגדים, אבל בסוף התהליך עדיין נשארו לילדים כמות בגדים שיכלה להלביש אותם כל יום במהלך העונה בלי צורך לעשות כביסה לעולם. מובן וברור שהסיבה לכך היא רגשית. הרי השאלה ששאלתי את עצמי הייתה אם החפץ מביא לי אושר, ואצל הילדים שלי, נו.. כל בגד ובגד מזכיר לי משהו, והיפרדות מבגד שלהם לאו דווקא מביאה לי אושר, הרבה פעמים היא מביאה לי פרץ של נוסטלגיה ותחושה שהזמן זולג לי בין האצבעות. הרי רק לפני שנייה קיפלתי לתמר בגדי גוף קטנטנים מחוג בלט והיום אני מקפלת מדים של הצופים, הידיעה שעוד שנייה אני אמצא את עצמי מקפלת מדים אחרים גורמת לי להחסיר פעימה.
שהילדים היו תינוקות הייתי מכינה להם את מרק התינוקות המפורסם ומרסקת הכל. דואגת שבכל כפית שיבלעו יהיו גם חלבונים וגם פחמימות, גם ויטמינים וגם שומנים ומינרלים והכל בביס אחד. מהבחינה הזאת (ועוד הרבה אחרות), מרק הוא צורת אוכל מופלאה, על גבול של שקט נפשי. היום אני פורסת הכל על הצלחת, כל אבות המזון מונחים בפניהם זה לצד זה, והם אלו שבוחרים מה וכמה לאכול. ואני מסתכלת מהצד, ומקווה שייקחו גם מזה וגם מזה, לא יותר מידי מדבר אחד ולא פחות מידי מדבר אחר. וכמו עם הבגדים, מבינה שאלו לא המכנסיים שמתקצרים, אלא הרגליים שמתארכות. יותר ויותר בחירות עוברות אליהם, העונות מתחלפות והזמן נוסע, עוד מעט שוב נעלה למדפים העליונים של הארון סוודרים מהחורף שחלף ונוריד למטה מכנסיים קצרים, כנראה קצרים קצת יותר ממה שהיו בקיץ הקודם.
מאז ומתמיד הייתי מאוהבת במרקים. משהו בקערה החמימה הזאת, העגולה, שיכולה להכיל עולם ומלואו, פשוט שובה אותי. מרק עדשים כתומות ודלעת (מכל סוג) הוא מרק שאני מכינה בחורף לפחות פעם בשבוע, והוא אף פעם לא מאכזב. את העוקץ למרק נותן הפסטו כוסברה, יחד עם הפלפל צ'ילי- אל תוותרו עליו.
מרק עדשים ודלעת עם פסטו כוסברה חריף
8 מנות
החומרים:
למרק-
1 דלורית בינונית (600 גר'), חתוכה לקוביות גדולות
1 כוס עדשים כתומות, שטופות ומסוננות
1 בצל בינוני, קצוץ גס
1/4 צרור כוסברה, קצוצה גס (בערך 1 כוס)
1 כפית זרעי כמון
1 זרעי כוסברה
1 כפית כורכום
1 כף שמן זית
1 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור טחון
½1 ליטר מים
לפסטו כוסברה-
1/2 צרור כוסברה (בערך 2 כוסות), כולל גבעולים
1/2 כוס גרעיני דלעת
2 שיני שום
1/2 פלפל צ'ילי ירוק (אופציונאלי אך מומלץ)
1/4 כפית מלח
1/4 כפית פלפל שחור טחון
120 מ"ל שמן זית
הכנה:
1. במכתש ועלי (או מטחנת תבלינים) כותשים ביחד זרעי כוסברה וזרעי כמון בצורה גסה.
2. בסיר גדול מחממים מעט כף שמן זית ומוסיפים את זרעי הכוסברה והכמון הכתושים ואת הכורכום ומטגנים כדקה לפתיחת טעמים. מוסיפים את הבצל ואת הדלורית החתוכה, מערבבים ומטגנים עוד כדקה. מוסיפים את העדשים הכתומות, ואז מים, מלח ופלפל ומביאים לרתיחה. לאחר הרתיכה מוסיפים מחצית מהכוסברה הקצוצה, מנמיכים לאש בינונית ונותנים למרק להתבשל- כחצי שעה, עד שהדלורית והעדשים רכים ומוכנים.
3. מכבים את האש ומוסיפים את מחצית הכוסברה הקצוצה שנותרה. מרסקים את המרק למרקם הרצוי- ניתן להשתמש בבלנדר מוט או במועך תפו"א עד למרקם הרצוי. אני אוהבת להשתמש במועך תפו"א ולקבל מרק עם סמיך ולא חלק.
4. מכינים את הפסטו כוסברה- במעבד מזון מניחים כוסברה, גרעיני דלעת, שום, פלפל צ'ילי ירוק, מלח ופלפל. מעבדים למרקם משחתי חלק יחסית. מוסיפים, תוך כדי טחינה, את שמן הזית עד למרקם הרצוי (הפסטו צריך להיות סמיך יחסית). טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.
5. מגישים בקערה את המרק ומעליו לפחות כף מהפסטו.
6. ניתן לשמור את המרק במקרר עד ארבעה ימים, או להקפיא במנות. הפסטו נשמר מצויין במקרר עד 10 ימים, וכדאי ליצוק מעט שמן זית מעליו על מנת לעזור לו לשמר את הטריות.
הערות והארות:
• ניתן להשתמש במקום הדלורית בכל סוג דלוע אחר. אפשר גם להשתמש בבטטה.
• אם אין מכתש ועלי או מטחנת תבלינים אפשר לרסק רת הזרעים גם במערוך או אפילו קופסת שימורים, אבל אל תדלגו על התהליך הזה, גם בגלל שהכתישה פותחת טעמים, וגם בגלל שיקולים מרקמיים- לא כל כך נעים להיתקל בזרעים שלמים בזמן אכילת מרק..
• כדרכם של מרקים, ומרקי קטניות בפרט, המרק נהיה סמיך יותר לאחר יום במקרר. אפשר להוסיף מעט מים כדי לדלל את הסמיכות שלו.
הכנתם את המתכון?
ספרו לי איך יצא! הגיבו למטה או שתפו באינסטגרם ותייגו thehappylentils#
כתיבת תגובה